ראלוף: היי, אתה. סוף סוף התעוררת. ניסית לעבור את הגבול נכון? הלכת ישר לתוך המארב האימפרלי הזה, בדיוק כמונו, וכמו הגנב הזה שם.
לוקיר: תקוללו סטורמקלאוקס. סקיירים הייתה במצב מצויין לפני שאתם הגעתם. האימפריה הייתה כה נחמדה ועצלנית. אם הם לא היו מחפשים אתכם, הייתי יכול לגנוב את הסוס ההוא ולהיות כבר באמצע הדרך אל האמרפל. היי אתה! אני ואתה - אנחנו לא צריכים להיות כאן. אלה הסטורמקלואקס שהאימפריה רוצה.
ראלוף: כולנו אחים ואחיות בשלשלאות עכשיו, גנב.
חייל אימפריאלי: תשתקו שם מאחורה!
[לוקיר מסתכל על האיש עם הפה החסום לידך] לוקיר: ומה הבעיה שלו?
ראלוף: תזהר עם מה שאתה אומר! אתה מדבר אל אולפריק סטורמקלאוק, המלך האמיתי של סקיירים.
לוקיר: אולפריק? השליט של ווינדהלם? אתה המנהיג של המרד. אך אם הם תפסו אותך... או אלוהים, לאן הם לוקחים אותנו?
ראלוף: איני יודע לאן אנו הולכים, אך גן העדן מחכה.
לוקיר: לא, זה לא יכול לקרות. זה לא קורה.
ראלוף: היי, מאיפה אתה, גנב סוסים?
לוקיר: למה שלך יהיה אכפת?
ראלוף: המחשבות האחרונות של נורד צריכות להיות על הבית.
לוקיר: רוריקסטד. אני.... אני מרוריקסטד
[הם מתקרבים לכפר בשם הלגן. חייל מדבר עם המרכבה הראשונה בשורה.] חייל אימפריאלי: האלוף טוליוס, המפקד! המוציא להורג מחכה!
האלוף טוליוס: טוב מאוד, בואו נסיים עם זה.
לוקיר: גבריאל ,מיכאל, אוריאל, רפאל, קפציאל, ברכיאל, מטטרון! מלאכים, בבקשה תעזרו לי.
ראלוף: תראו אותו, האלוף טוליוס השליט הצבאי, ונראה כאילו הת'אלמור איתו. אלפים מקוללים. אני מהמר שהם קשורים לזה. זו הלגן, היה לי פעם סיפור עם בחורה מכאן. אני תוהה האם וויילוד עדיין מכין את השיכר עם האוכמניות בתוכו. זה מצחיק... כשהייתי ילד, חומות ומגדלים אימפריאלים גרמו לי להרגיש כה מוגן.
[גבר ובנו רואים את האסירים נכנסים העירה] האמינג: מי אלה, אבא? לאן הם הולכים?
טורולף: אתה צריך להיכנס פנימה, כפיר שלי.
האמינג: מדוע? אני רוצה לצפות בחיילים.
טורולף: פנימה. עכשיו.
[הכרכרה עוצרת על יד בלוק הכריתה.] חייל אימפריאלי: וואו.
לוקיר: למה עצרנו?
ראלוף: למה נראה לך? סוף הדרך...